דבר הבמאי על ההצגה "דונה גרציה מלכת היהודים"
מסיפור על גרוש בגלות למחזה של תקומה והעצמה.סיפורה של דונה גרציה כרוך בהיסטוריה המסועפת של היהודים בגולה ובימי גירוש ספרד הנוראיים. בבימוי ההצגה נפתח חלון המאפשר לצופים הצצה אל התקופה וקשייה. סיפור חייה של דונה גרציה התפרסמו פעמים רבות, אך הרי היא איננה איתנו כדי לתת עדות וגם הריחוק ההיסטורי למעלה מחמש מאות שנים, מקשה על הצופים הזדהות עם סיפורה. כאן באה לידי ביטוי היכולת של התיאטרון לאפשר לצופים חוויה רגשית בתוך סיפור שהתרחש תקופה אחרת ובמקום אחר. רציתי לספר את הסיפור הזה, כדי להעניק לצופים רגעי הזדהות עם דונה גרציה במאבקיה היומיומיים להישרדות בצל האיומים עליה ועל משפחתה, להוליך את הצופים ביחד עם דונה גרציה דרך המסע האישי שלה, כאילו הם עצמם נמצאים תחת שלטון הטרור הקתולי שהפעילה האינקוויזיציה בספרד, פורטוגל ואיטליה.
על הבמה סבך סורגים מופשט ספק סורגים במרתפי האינקוויזיציה וספק מאבק פנימי בנפשה של הגיבורה. זהו גם הכלא הפנימי בוא מסתירה גרציה את דתה. בתפאורה האבסטרקטית שעיצבו בתיה ומיכאל פיק חבויים צלבים מאיימים משולבים במגני דויד. זוהי המחשה לסכסוך הפנימי של גרציה בין דתה מבחוץ כנוצרייה בפומבי, ובין דתה כיהודיה בסתר. כך משקפים האמצעים הויזואליים את המורכבות בה שרויה הגיבורה. האור על הבמה יוצר את הקסם בתיאטרון. הוא גורם לרגעים למקומות ולדמויות להופיע או להעלם. בעיצוב התאורה של אמיר קסטרו יש הבדלה בין רגעי המציאות בהווה לרגעי הדמיון והזיכרונות וגם הגבולות האלה מיטשטשים לאורך המחזה. לאורך כל ההצגה על הבמה חוזר מוטיב אור הנרות. לעיתים הוא נמצא שם כדי לתת תקווה סימבולית ברגע של חושך וייאוש. אור קטן שתמיד מזכיר שחייבים לשרוד ולשמור על ניצוץ של חיים. לעיתים אור הנרות הוא סמל המסורת היהודית שדולק ולא כבה כמו נרות השבת שהם ברכה בפני עצמם ומלווים את דונה גרציה מהרגע שגילתה כי היא יהודיה ועד לסופו של המחזה, כאשר היא מלמדת גם את ביתה את אורחות היהדות הברכות והמנהגים.
תוך כדי התחקיר על גירוש ספרד, גיליתי לאחר שנים בהם הכרתי רק את הצד האשכנזי במשפחתי, דבר מרעיש על חיי: גם לי יש שורשים ספרדיים. ידעתי שסבתי ז'נט עלתה מטורקיה, אז גם התגלה לי לראשונה ששם נעוריה טולדו והיא באופן מופלא בת למגורשי העיר טולדו שבספרד. משם נדדו לטורקיה. בעצם, עד השנה לא ידעתי על השייכות שלי לספרד. כך שההצגה הזאת הפכה לאישית מאוד. הרי גם דונה גרציה נאלצה לברוח לטורקיה ומשם לחלום על ארץ ישראל.
מאחל לכם צפיה מהנה,
אורי אומנותי.